אישה

זכריות ונקביות, הניגודים המשלימים זה את זה ויוצרים את האחד, קיימים בכל מקום בטבע.
הר ועמק, אור וחושך, חדות ועמימות, קשיות ורוך.

ההוויה הנשית היא קודם כל הוויה חושית. שיער ארוך ושדיים. קימורים וחיטובים. גוף עדין יותר מגוף
גברי, עור חלק יותר, קול היוצר ויברציה שונה. לאלה נוספות תכונות אישיות המאפיינות יותר נשים –
מילוליות, מורכבות, רגש.

אני רואה את נשיותי כמתנה שהעניקו לי החיים. זרימה מתמדת של חיות רכה. מסתורין, פריון.
בצד חלקים זכריים  – חוזק, יוזמה, נחישות, אסרטיביות, נובעות איכויות נקביות של הכלה, התרחבות,
עומק, יכולת הענקה וחיבוק.

במלאות החזה, בשיפולי הבטן, בתנועת הגוף תוך כדי הליכה, במגע כף היד, במבט מרגיע, ברגעים
של שירה, ברגעים יקרים של חמלה וחסד, בהנאת הנתינה, בהיענות, בהתמסרות, במחזוריות מוכנותו
של הגוף להעניק חיים, בהתבוננות בעונות השנה, בתנועה בין פריחה לקמילה, ביכולת לשאת חיים
נבראים בתוך הגוף ולהביאם  לעולם, מוחשת עוצמת הנשיות. היא מלווה בצורך ל
אהבת גבר. כמיהה,
בצד שמירת מרחב אישי, עצמאי ויחודי, לאיחוד הניגודים, שיהפוך לרגע כל אחד לשלם יותר.

וכמה יפה העברית שהשכילה לכלול  אש במילה אשה.

תודה לאיציק, אהובי, הגבר המלווה אותי  בחיי ונושא אותי כאישה.

Comments are closed.