יוצרת

כל בחירה מקצועית, גם כזו ששלמים איתה, היא ויתור על השתקעות מלאה באפשרויות נוספות
של הבעה ושל ביטוי. אני אוהבת את עבודתי כפסיכולוגית, אך רוצה תמיד לגעת בתחומי הבעה
וביטוי נוספים.

לימודים של תיאטרון פיזי, תיאטרון מחול, אימפרוביזציה במחול, יוגה, פילאטיס, פסיכודרמה, גשטאלט
גופנפש, מגע בטיפול, בודהיזם ודאואיזם, והשתתפות בסדנאות בתנועה, קול, התבוננות ומדיטציה,
העשירו את אישיותי, חיזקו את הבנתי שהחיים מתרחשים עכשיו, וחיברו אותי לגוף, כמי שבאמצעותו
אנו חיים, וככלי נוסף להתפתחות הנפש.

היצירה במילים, ציור, תנועה וקול היא עבורי ביטוי לעולמי הפנימי. דרך  נוספת לפרוק את כאבי החיים
ולבטא את יופיים ואושרם. רגעים רבים של תנועה, תיאטרון פיזי ואימפרוביזציה, לא תועדו אלא בעולם
החוויה, אך שירים שכתבתי, ציורים שציירתי, וכמה נסיונות לביטוי קולי, נשמרו.

עיקר חשיבותה של יצירה הוא בעיני, התהליך שעובר היוצר תוך כדי עבודתו. יחד עם זאת, מאפשר
תיעוד, מפגש מחודש עם רגעים שהיו, היזכרות בתחושות לאורך הדרך, והבנה מה נותר כשהיה ומה
השתנה בינתיים. שיתוף אחרים בתוצרי תהליך זה, מאפשר רגעים יקרים של חיבור ונגיעה בחיים של
אנשים, שאולי לא היו מתרחשים בלי שיתוף זה.

Comments are closed.