אש כוחותינו, רוח קרב

מחשבות וציורים בעת מבצע צוק איתן, יולי 2014 

כבר כמה שבועות עובר עמנו ימים קשים מאוד. חטיפת הנערים, הדאגה לשלומם והגאווה על
שמשפחות כמשפחותיהם הם חלק מעמנו. ביקור אמהותיהם באו"ם והעדר אמפתיה כלפיהן מצד
נציגי אומות העולם. מציאת גופותיהם והכאב על מותם. קריאות הנקם והזעם של אנשים בתוכנו.
רצח הנער הפלשתיני המזעזע בידי יהודים ישראלים, והשבר שהוא יצר. האיומים שהחלו מיד אחריו.
ירי הטילים. אזעקות. האיפוק מצידנו. אחר כך ההחלטה שלא ניתן להתאפק עוד, ותחילת ההפגזות של
חיל האוויר בעזה. הידיעה שיש לכך מחיר, וגם חפים מפשע נהרגים. העדר האהדה בעולם. הנכונות מצידנו
אך לא מצד חמאס להפסקת אש. מחבלים מנסים להיכנס ארצה ולהרוג בנו מן הים ומבטן האדמה. הרג
אדם שרצה לתת אוכל לחיילים. הרג ילדים בעזה, ששיחקו כדורגל על החוף. כניסה קרקעית של צה"ל
ודאגה לחיילים.

בתוך כך שב העם הזה ומגלה חוסן מדהים. אנחנו כאן, כואבים אבל נחושים. מתעקשים להמשיך לנהל חיים
רגילים ככל האפשר, למרות הכל. גאים בכוחות התבונה שאפשרו לנו לפתח מערכות הגנה השומרות על חיינו.
מנסים לשמור על איפוק ולהושיט יד להפסקת אש, שקט ושלום, אך גם לא נרתעים, אם חייבים, להלחם על
חיינו ועל זכותנו לחיות בשלווה בארץ הזאת, שאליה שבו הדורות שקדמו לנו,  ושהיא ביתנו.

ב- 1970 כתבה נעמי שמר את השיר מעוז צור, המתאים כל כך לימים האלה –

מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח,
אבוא במנהרות ובמצודות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר,
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי.

שנים רבות לפני כן מנסה הנביא זכריה בפרק ח' פסוקים ט' – יג' לחזק את ידי העם.
הוא מדבר על מצוקה כלכלית ובטחונית, ומבטיח ימים של ברכה ושל שלום –

כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת: תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם, הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, מִפִּי
הַנְּבִיאִים, אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְהוָה צְבָאוֹת, הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת.  כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם, שְׂכַר
הָאָדָם לֹא נִהְיָה, וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה, וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר, וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל
הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ.  וְעַתָּה, לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, נְאֻם יְהוָה
צְבָאוֹת.  כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ, וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם,
וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה.  וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם, בֵּית
יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל, כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה. אַל תִּירָאוּ, תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.

לימים האלה יחלתי כשציירתי השבוע בבוקר אחד שני ציורים –
הציור אש כוחותינו רואה את האש כמקור כוח, המעניק אור וחום.
הציור רוח קרב, מזמין את הרוח להתקרב אלינו, ואת כל בני האדם ללכת, ככלות הכל, בדרך השלום.

fire
spirit1

לרשימת הציורים

Comments are closed.