הדייג

לאהובי ריח ים וזיעה מלוחה.
עם ליל נסגרים תריסי ריסיו בפני,
והוא יוצא בחשיכה
לדוג חלומות,
שאותם איני רואה.

עם שחר,
בשובו
עמוס מטען
אותו אינו זוכר,
הוא פורק את שללו
מסירת חלציו
אל רציפי הנמל.

גופי מתמלא דגים חלקלקים,
שוחים בתוך רחמי,
רוצים לשוב לים.

חלקם חומקים ממני,
אך את חלקם אני אוספת
בזריזות
בארגזים מעץ,
ומאפסנת
בארון החשוך
של חלומותי.

לשיר הבא        לרשימת השירים

Comments are closed.