עלילה – תהליך יצירת השיר

למה התכוון המשורר, שואלות המורות, ואני מנסה להסביר. לספר את הרקע להולדתו של השיר,
את המועד שבו נוצר, ואת הגלגולים שעבר במשך שלושה ימים, עד שקיבל את דמותו.

עשרה ימים לפני שנכתב השיר, שמעתי הרצאה שהשפיעה עלי, על אילן הספירות בקבלה. אילן
זה מתאר את התבנית הבסיסית של האלוהות, שהיא גם התבנית הבסיסית של דמותו הנפשית
של האדם שנברא בצלם אלוהים, והמבנה היסודי של כל מה שיש. האלוהות מאצילה את תכונותיה
לעולם, ולכן כיוון התנועה של  ספירות האילן הוא מלמעלה למטה. חלק מן הספירות הן זכריות,
חלקן נקביות, וכמו תמיד, יש ביניהן יחסים.

העולם הגשמי נוצר על פי הקבלה בתהליך שנקרא שבירת הכלים. בשלב מסוים קיבלו הספירות אור
רב כל כך, עד שלא יכלו להכילו עוד, והן התנפצו לרסיסים. רסיסים אלה הקרויים קליפות החלו
יורדים לעולם, וכשנתלוותה אליהם קדושה החל להיווצר העולם הגשמי. מעבר לחיבור למפץ הגדול,
יופיו של רעיון זה בעיני הוא, שלצורך בריאה נחוץ הרס. השבור שלם יותר מן השלם, ממש כשם
שתוהו וחושך היו לפני האור, וכמו שלמותו של לב שבור.

שבוע אחר כך הלכתי למוזיאון תל אביב וראיתי את תערוכתו של האמן הגרמני אנסלם קיפר. למרות
שאינו יהודי, נוגעות יצירות הענק שלו המשלבות ציור ופיסול, במוטיבים תנכיים וקבליים. באחת
היצירות, הקרויה שבירת הכלים, ניפץ האמן לוחות זכוכית לשברים, פיזר אותם סביב עבודתו
כשהוא הופך אותם לחלק ממנה (ליל הבדולח?) ועמדתי נפעמת מול היופי שבכאוס.

נראה אם כן, שימים לפני שנכתב, בלי שאהיה מודעת לכך כלל, החל השיר להיווצר בתוכי. אך
רק יומיים אחרי הביקור במוזיאון, בזמן קיום מגע מיני של בוקר, החלה לידתו. ההבדל בין מגע
מיני בלילה לכזה שנערך בבוקר, הוא נושא לדיון בפני עצמו. יש משהו בתשוקה המתממשת בגוף
נקי ממשקעי היומיום, שישן עטוף בלילה ונעור לאהבה, שהוא עוצמתי יותר בעיני מקרבה מינית,
כששאריות היום עוד נמצאות בגוף, וטרם נוקו בידי התהליך המבורך הקרוי שינה. כך או כך, הדימוי
שעלה בי בשעת האהבה היה חריפות העונג. תשומת לב מזוקקת לכך, שהעונג המיני הנוצר בגופי
אינו מתוק אלא חריף. יתכן ששמעתי כלבים נובחים בזמן האקט, והתחושה עם ההגעה לשיא
היתה, שמשהו מתנפץ לרסיסים.

לאחר שסיימנו לאהוב התחלתי לכתוב. הזויה חשתי עוצמה, ארוטיקה ודרמטיות, וכתבתי ללא
חריזה. את הדגדגן דימיתי לפעמון או מצילה, שעליה לוחץ הגבר בגופו. אז נפתחות דלתות הגוף
לקראתו, ואתן הדרך המובילה ללב האשה. קולות האהבה הזכירו נביחת כלבים לשמע צעדים
מתקרבים, הרוצים לחדור לפתח הבית. אז נכנסה הקבלה לשיר. קבלה של הגבר, שיש לשקוד עליה,
אך גם קבלה במובנה הרוחני כתורת הסוד היהודית. את חריפות העונג תארתי כדבר שבשיאו מביא
את הגוף לשבירת כלים. בדמיוני ראיתי רסיסי זכוכית פזורים סביב מיטתי, ואותי יורדת והולכת עליהם,
נהנית מרחש הדריכה, נפצעת, מתעלמת מן הכאב, ומציירת עם הדם באמצעות כפות רגלי כתמי
אהבה על פני רצפת הבית.

אבל השיר סירב להסתיים במקום זה. כשחזרתי אחרי כמה שעות לקרוא בו, הייתי חייבת להיות
ישרה עם עצמי, ולהודות שלו זה היה קורה באמת, הייתי מתחילה לטאטא כדי לאסוף את
הרסיסים ולנגב את הרצפה. חשבתי שלו זה היה קורה, היה הנקיון מיועד להסתיר את העדויות
לאהבתי, אך גם היה סוג של בקשת סליחה מהרצפה, על שלכלכתי אותה בכוונה ברסיסי זכוכית
ובדם. עלתה בי המילה מחילה, ואיתה הקטע מתפילת הנעילה ביום כיפור – אל נורא עלילה, המצא
לנו מחילה בתפילת הנעילה. עתה היה ברור לי, שבשיר צריכה גם לבוא לידי ביטוי פעולת הנקיון
שאחרי, ושעליו להיות מחורז בדומה לחריזה שבתפילה.

רציתי לומר שמיניות היא דבר מקודש בעיני. שמעשה האהבה אינו מנותק מחיי היומיום, שיש בהם
משימות כמו נקיון למשל. לומר שלכל דבר יש משמעויות רבות, ושהדבר יוצר משחק והומור. רציתי
עולם שלם.

כך למשל, כתבתי בתחילה  – נביא מטאטא ויעה. אחר כך, רואה את אבר המין הגברי כמטאטא
עם שיער בקצהו, ואת אבר המין הנשי כיעה, שאליו נאסף הכל, שיניתי ל – נבוא מטאטא ויעה.
כמעט לכל מילה מצאתי כפל משמעות – מצילה כפעמון, אך גם  את ההתענגות כמי שמצילה אותנו
מתחושות של קושי ועצב. מסילה, כשביל שעליו נעות הדלתות, אך גם כדרך, כמו מסילת רכבת,
המובילה ללב האשה. מחילה כבקשת סליחה, אך גם כבית, המקום בו אנו מתחפרים
ומסתתרים מן העולם. עתה, בקונוטציה של מיניות, הפכה הרצפה הנקיה לקרקע
בתולה, ושם
השיר נבחר. עלילה כאירועים ההולכים ומתפתחים, כמעשה, כמו אל נורא עלילה, ואולי גם כיחוס 
חטא למישהו בלי שחטא, כמו בעלילת דם.

סיום השיר מסכם את שארע בו – משאלה, המולה, טלטלה, נעילה, ורוצה לומר כי כל העולם המלא
הזה של אהבה, שיש בו רוח ומעשה, קדושה וחול, הרס ובריאה, אינו ניתן בעצם לביטוי באמצעות
המילים. כשם שהזוג אינו מדבר על מה שקרה, למרות הקירבה שנוצרה, מסתיים השיר בהחלטה
לא לומר אף מילה. 

הנה שוב לא עמדתי בהחלטתי, ואני מנסה לבטא את שאולי אינו ניתן לתיאור. 

חזרה לשיר עלילה

 

 

Comments are closed.