כוונה אישית

­לאן אני מתכוונת להגיע, כיצד אני מכווננת את עצמי כדי להגיע לשם, ואיך אני חיה מתוך התכוונות
עמוקה, הן שאלות יסוד, המלוות אותי בחיי כמעט תמיד.

הן אינן יכולות להיות מנותקות משאלה יסודית אף יותר. כיוון החיים תלוי בשאלת מהותם, ומהות
החיים קשורה בהשקפת העולם, שאינה ניתנת לידיעה מוחלטת, לגבי מקור החיים ויעדם.

דע מאיין באת ולאן אתה הולך, ובפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, כתוב במסכת אבות. מאין
באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך, למקום עפר, רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן
דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אני תוהה אם אכן זה כך. אם זה כך, מקורנו הוא הזרע, ועם מות הגוף, מת הכל, למעט אותו
חלק, העומד לדין. לפי השקפת עולם זו נדרש פחד הדין כדי שאשמר מדבר עבירה.

אינני יודעת אם קיים המשך תודעתי אחרי המוות. יתכן שהחיים הם אכן חד פעמיים.

אבל מופלאות ההיווצרות מטיפה מופלאה ולא סרוחה, ומביצית מורכבת ומדהימה, ומאהבת איש
ואשה, ומתהליכים שנראים כניסיים – הפיכת תאים דומים לאברים מובחנים ומתפקדים, ללא
כל מאמץ מצד האשה ההרה, מעוררת הערכה עמוקה לאינטיליגנציה העומדת בבסיס הבריאה,
מביאה להערכה עצומה לזכות לחיים וליחוד האישי של כל אחד, ומחייבת.

מחייבת לא כיוון שיום יבוא ואתן דין וחשבון, לא מתוך שאיפה לגמול או חשש מעונש.
מחייבת מעצם הזכות לחיות מתוך מודעות, לערכם של החיים ולהזדמנות הגלומה בהם.

החיים מעניקים לי מטובם.
בי עצמי קיים גופי, הכולל מנגנונים מורכבים של חיים, תנועה, הזנה, פינוי פסולת, ריפוי עצמי
ויצירת חיים חדשים, וקיימת  נפשי, שיש בה מנגנונים של חישה ורגש, מחשבה וזכרון, שיקול דעת
והחלטה.
אני חשה מבורכת על בריאותי, הנאותי, תבונתי ומודעותי.

ומחוצה לי נמצא יופיו של הטבע על עונותיו, מחזוריותו, יופיו, רב גוניותו, והחוכמה הטמונה
ביחסים בין מרכיביו. ישנם אנשים המעניקים לי חום, עניין, קירבה, הזדמנות להעניק להם והד,
וישנו יופים של אוצרות התרבות, החוכמה, הספרות, המוזיקה והאמנות.
אני חשה מבורכת על שכל אלה נגישים לי, מוצאים הד בנפשי, מלמדים אותי, ומאפשרים לי
ליהנות מחיי ולהתפתח.

החיים גם העמידו אותי מול קשיים, התמודדויות וכאב לא מעטים. הייתי רוצה לחשוב, שיש
לדברים פשר, אך אינני בטוחה בכך. אני מנסה לא לתת לקשיי חיי לשבור את רוחי, ולנצל את
ההזדמנות אותה הם מעניקים לי להתגבר, להבין מה חשוב באמת, ולצמוח משיעורי חיים אלה.

אני מקווה שאולי יש בי דבר מה נוסף. ניצוץ שהיה עוד לפני ההפריה שאיפשרה את תחילת חיי,
התחבר לזרע ולביצית שיצרו אותי, ואיפשר לי את ההזדמנות להיות דבר מה, שהוא יותר מאשר
השילוב בין גופי לנפשי.

אינני בטוחה שניצוץ זה ימשיך להתקיים כדבר מובחן גם אחרי מותי, אבל יפה בעיני המחשבה,
שכשם שגופי ישוב ויתמזג עם האדמה הגדולה, מקום רימה ותולעה, אך גם מקום פרחים, שיחים
ועצים, ישוב ניצוץ זה ויתמזג עם אותו דבר, שממנו ניתק, כשבא אל גופי ואיפשר לי להיות מי שאני.

הדברים החשובים ביותר אינם נתונים לבחירתי. הלידה, זמנה ומקומה. המשפחה אליה נולדתי.
נתוני הגנטיים. הילדים שניתנו לי. אובדן האנשים היקרים לי בעבר ובעתיד. מבחני החיים המצפים
לי אם ייפגע תפקודי הפיזי והמנטלי, וסיבות ומועד מותי (אלא אם אסבול באופן שלא אוכל לשאתו,
וארשה לעצמי ביהירות, להביא את חיי לידי סיום).

אבל יש דברים שעדיין נתונים לבחירתי. האופן בו אשמור על גופי ונפשי. מה אעשה עם תבונתי.
איזה הבטים אדגיש בחיי. אילו יכולות אנסה לפתח בי. במה אמלא את הזמן היקר שניתן לי.
עם מי אתרועע. כיצד אתיחס לצמחיה, לבעלי החיים ולאנשים סביבי, וכיצד אקבל את כאבי חיי,
נתונים במידה רבה לשליטתי.

מתוך מחשבה שלכל אחד מאיתנו יש בעולם משימה לגבי עצמו ומשימה ביחס לעולם, אני
מנסחת את ההתכוונות שלי.

לממש את מי שאני ואת מה שהם חיי, באופן המיטבי ביותר בעיני. להיות חזקה ורכה, חכמה
ורגישה, יפה ומאירה. מודה על מה שבורכתי בו, ולא נותנת לקשיי החיים לפגוע בשמחה
ובבחירה שלי בטוב.

לזכך ולהעשיר את נביעת המעיין הפנימי, אולי הוא הניצוץ, של אהבה שמפכה בתוכי.

להעניק בשפע מכל מה שבורכתי בו – אהבה, תבונה, שמחה, תקווה וחיות, לכל מי שזקוק לו
ונקרה בדרכי.

אני לומדת כל חיי מאוצרות החוכמה האנושית כדי לפתח זאת. אני ממלאת את לבי אהבה וטוב.
אני עובדת עם אנשים הבאים אלי כפסיכולוגית, מעניקה להם כוח, מלמדת אותם לבטוח בעצמם,
ומסייעת להם להרגיש מאושרים יותר בחייהם.
אני מתרחקת ממקורות מזהמים כמו עשן, לכלוך, ציניות, וכחנות, כעס, מרירות ורוע.
אני מתיחסת ברצינות רבה לזמן שניתן לי, ונותנת את הדעת במה למלא אותו.

הנה הכוונה שלי – לאסוף  אור אל לבי ולפזר אהבה בעולם.