לומדת מאז ולעולם. מלאת תודה למורים, שהעשירו את עולמי. למי שהפגיש אותי, עוד בימי בית
הספר, עם חיים נחמן ביאליק ולאה גולדברג. עם יהודה עמיחי ונתן אלתרמן. עם התנך, עם צרפתית
ועם פילוסופיה. מודה למורים שיכלו לקבל את ספקנותי ואת הבקורת שלי, את שאלותי ואת השגותי.
מיד לאחר הצבא למדתי פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. פילוסופיה אהבתי יותר.
הנגיעה בשאלות היסוד בחיים, גוף ונפש, משמעות החיים, מוסר, מהות החוויה, תורת ההכרה.
ההזדמנות למפגש ראשון עם פילוסופיה של המזרח הרחוק, פילוסופיה של הדת ופילוסופיה של
המדע. שאלות במקום תשובות. הטלת ספק במקום ידיעה מוחלטת. שפינוזה וקאנט. מפגש עם
אנשים צעירים, חושבים, על הרקע הירוק של מדשאות אוניברסיטת תל אביב.
המשכתי ללימודי פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת בר אילן. שם התוודעתי קצת יותר לעומק
לפרויד, רוג'רס, סאליבן ויונג, כמו גם ללימודי יהדות, שאיפשרו לי להתחבר ליהדות, לא כאוסף
כללים דקדקניים, אלא כחוכמה עמוקה, הנוגעת בחיים וביחסים.
באוניברסיטת בר אילן גם למדתי את לימודי הדוקטורט שלי. ניסיתי לחקור את משמעות החיים,
התכנים היוצרים אותה, האופן שבו היא משתנה לאורך קשת החיים, והקשר בינה לבין שביעות
רצון בחיים. התהליך היה קשה ומתסכל, בגלל הפער בין הכלים המחקריים לחוויה האנושית על
מלוא מורכבותה, אבל היתה זאת הזדמנות לפגוש את פרנקל, פרום ומסלואו.
עם קבלת המומחיות הקלינית והדוקטורט, עזבתי את לימודי הפסיכולוגיה לשנים רבות, והתחלתי
לעבוד בקליניקה שלי, בדרכי, שהיתה שונה אז מאוד מהדרך המקובלת. פיתחתי דרך עבודה
אינטגרטיבית, כשנוכחות אוהבת היא הכלי המרכזי שהעמדתי לרשות המטופלים, משוחחת
איתם ולא רק מקשיבה, רואה כל אחד מהם כמכלול, מסרבת להתרכז רק בפתרון הבעיה שאיתה
הם באו, ומתאימה את דרך עבודתי לכל מטופל.
כדי לפתח את אישיותי למדתי קורסים של שנה, בתיאטרון פיזי, מחול תיאטרון, ואימפרוביזציה
במחול בסמינר הקיבוצים, חוויתי שנה וחצי של פסיכודרמה, למדתי שנה גשטאלט גופנפש
באוניברסיטת תל אביב, ובאותו מקום למדתי שלוש שנים בתוכנית לפסיכותרפיה מזרח מערב,
לימודים שחיברו אותי למקום חווייתי עמוק, עמום ומלא מסתורין, והשפיעו, בעיקר באמצעות
המפגש עם דאואיזם, על השקפת עולמי.
מתוך כמיהה להכיר את תשובות היהדות לשאלות היסוד המעסיקות אותי, למדתי במשך שנה
קבלה בנביעה, האקדמיה העברית של הרוח. בלימודי ניסיתי להבין כיצד רואה תורת הסוד
היהודית מסתורין זה, לבוא במגע עם רזי היקום, החיים והאדם, ולפתח את יכולתי לקבל
מהאור האינסופי הקיים בעולם ולהעניק ממנו.
לאחר מכן למדתי בתוכנית למטפלים שבר ותיקון של מדרשת קולות. בלימודינו השתמשנו
בתנך, תלמוד והגות, כדי להבין את גישת היהדות לגבי השבר והחוסר הקיימים בבסיס
הבריאה, בעולם ובחיים. לימודי חידדו את הבנתי שכאנשים, עלינו לנסות להשתמש בחסד
הקיים בעולם, כדי ליצור תיקון או להשלים עם מה שלא יתקון, וכמטפלים יש לנו זכות להחיש
תהליכי ריפוי כשליחים של חסד.
מתוך אמונה בחשיבותה של תקווה בחיים, הרחבתי את ידיעותי על הוגי התקווה במאה העשרים,
אצל מורי מעורר ההשראה הרב דניאל אפשטיין. מתוך טקסטים פילוסופים וספרותיים, ניסינו
לאמץ את הגותם של מי שמודעים לקושי, הרוע, והאיוולת הקיימים בעולם, ובכל זאת בוחרים
בחיים של תקווה.
אני מודה למורי האהובים אבי רן, פרוספר כהן, אסא כשר, ישראל בידרמן, ישראל אור- בך,
נטע פלוצקי, חנן שניר, אריה בורשטיין, יעקב קייזר, נעמי אורבך- שבילי, יורי סלע, איאן ריס,
אביגיל שחר, רמי יולזרי, שוש אשרי, שמואל שאול, אוהד האזרחי, לילך שמיר, צביקה גילת
ודניאל אפשטיין. כולכם השפעתם על חיי.