| הנה אני, אדמה. הרים, עמקים, מישורים רחבים, גבעות עגולות, מדבר, נקיקים. מתוכי צומח עשב, מתקרזלים שיחים, עצים פושטים ידיים, דקיקי עלים נושרים. פרחים, פיתוי וצבע לצד קוצים חדים, פירות עסיסיים, נושרים, מתגלגלים. בתוך עמקי גופי בוערת אש חמה, מוחזקת פן תפרוץ, שורפת את עצמה. |
שבילים שעל גופי מורים לאן ללכת. למדתי לא למחות מול נעל שדורכת. טעמתי דם, לכלוך, עטפתי גם מתים, השארתי סימנים על גב האוהבים. במעבה, במחשכים, נוצרו, בשלו, בקעו חיים, המים והרוח חרצו בי ערוצים. את האבק שבי חמדה, לקחה הרוח, אבל הוא שב אלי כדי בחיקי לנוח. |
פוערת את סדקי אני צמאה צמאה, הגשם מתרפק עלי בטני אליו הומה. השלג מכסה אותי כמו שמיכה חמה, לבן הוא נערם על פני האדמה. כשימס תוכל לחזות בי עירומה, חמה, חומה, נושמת, מוסרת את עצמה. באש אשה ואיש, נצעק אל הדממה, נרעד, נרעש ביחד, אדם ואדמה. |
| גרסה קולית לשיר הבא לרשימת השירים | ||