כמה מילים על השיר אחרי ימים

יש בי תחושה חריפה שהחיים הם רבי רבדים.

בעבר הרגשתי סתירה בין העשיה היומיומית, ההכרחית לחיים, של הצורך להתפרנס, לנקות,
לטפל בבית, 
לקנות ולהכין אוכל, לבין רובד רוחני ואישי יותר, של התבוננות החוצה ופנימה,
הרהורים, חושניות, מחשבה ורגש.

חלק מהעבודה הפנימית שלי הוא לנסות ליצור מארג שאין בו סתירה בין רבדים אלה.
כשאני עובדת כפסיכולוגית, כשאנו מנקים 
את ביתנו, כשאני קונה אוכל או אופה, אני מלאת תודה
לאפשרות לעבוד בעבודה המעניינת אותי ותורמת לעולם. אני מודה על כך שיש לי בית יפה לגור
בו ולנקותו. אני רואה את הברכה והשפע, בכך שיש בביתי אוכל מגוון, מלא יופי, ריחות וטעמים.

אבל לעתים, למרות הבנה זו, אני חשה שהיומיום משתלט על חיי. כשיש רצף של ימי עשיה,
כשאין לי זמן להשתהות, לחוש, ולהתחבר להיבטי החיים שמעבר ליומיום, קשה לי.

אחרי ימים של עומס, ישבתי בבוקר, נטולת משימות, בגינתי. רוח קלה נשבה, ויכולתי לחוש בה
על עורי. הרוח נענעה את ענפי הדקל, ואלו הטילו צללים נעים על עלי השיחים המוארים בשמש.
אחר כך הבחנתי באופן שבו מבליטים עלי השיח הירוקים את הפרחים הכתומים שעליהם. מעלי
נפרשו שמים תכולים. שוב יכולתי לחוש בממד הרוחני, המרגש והחידתי, שיש בחיים.

מלאת תודה התחלתי לכתוב. אז, עבר בצעד גמיש וקל, חתול על פני הדשא. הסתכלתי ביופיו,
מקשיבה לשירת הציפורים, שלא נראו, בין ענפי הצמחים. החתול נדרך, מנסה ללכוד ציפור.

היה זה שיעור חשוב בשבילי. לזכור, שגם בתוך יפי הטבע ישנו מאבק הישרדות. שאף פעם
איננו יודעים מה אורב לנו, מבלי שנבחין בו, בתוך היופי הממלא את העולם ואת ליבנו.

עתה יכולתי להודות בכך, שאיני רק נעימה כמו הרוח הקלילה, רוקדת כמו ריצודי האור, יפה
כמו הפרחים הכתומים או שרה כמו הציפורים, אלא שכמו החתול, עשויה גם אני, להילחם על
מה שחשוב לי, אם אזדקק לכך.

רציתי לכתוב את הדברים כפשוטם. כך נכתב השיר כמו מחרוזת שירי הייקו, ללא קישוט של
דימויים, מחשבות, משחקי לשון או רגשות.

לתאר את הדברים כפי שהיו, מאפשרת לקורא להכניס ברווחים שבין התמונות את עולמו.

אחרי ימים רבים, חזרתי לכתוב שיר.

חזרה אל השיר

 

 

Comments are closed.