המוזיאון הפתוח בהאקונה – Hakone Open Air Museum
לא רחוק מטוקיו נמצא אחד המקומות היפים שראיתי מעודי. בתוך טבע מרהיב, עם הרים מיוערים
ברקע, ודשאים, סלעים ועצים, לאורך מסלול ההליכה, הוקם מוזיאון פתוח לפיסול מודרני.
המחשבה מאחורי הקמת המוזיאון היא, שאמנות צריכה להיות חלק מהחיים, ולא משהו שנתון בתוך
חדר, ולפיכך מנותק מחיי היום יום.
במוזיאון פסלי ענק. חלקם של פסלים, כמו רודן והנרי מור, שיצרו מהפכה בפיסול, וסללו את הדרך
להתפתחות הפיסול המודרני, כשהחלו פחות לשים דגש על דמיון מרבי בין הפסל לדמות, וניסו יותר
להעביר רוח מסוימת, פנימית, של דברים, באמצעות האובייקט שיצרו. חלקם של פסלים מודרנים
מובהקים, מיפן ומארצות אחרות, שעבודותיהם פיגורטיביות או בעלות צורניות מופשטת.
הפסלים הונחו מתוך מחשבה רבה על מיקומם ביחס לתנאי השטח. ידו הענקית של אלוהים, ועליה
אדם, הנתון עליה כמרחף על רקע השמים. גופים גיאומטריים, הנראים אחרת מכל זווית ראייה.
ראש אישה ענק, ששערה עשוי עלים, שוכב בתוך בריכת מים, שנוצרה כנראה מדמעותיה. חרוטי
מתכת מבהיקים, שהנוף משתקף בדופנותיהם.
הפסל שאהבתי ביותר, היה פסל מתכת של אישה פושטת את חולצתה, שלוכד באופן מופלא
את התנועה היפה של העברת חולצה מעל לראש בעת הורדתה. זרועותיה של האישה מונפות
ושלובות, ופניה מכוסים על ידי החולצה, שאותה היא פושטת. אהבתי גם את שם הפסל – אביב,
זמן שבו כבר אפשר לוותר על ביגוד מיותר. ליד הפסל נשתל עץ דובדבן, ובאביב, במשך
שלושה שבועות בלבד, פושטת האישה את חולצתה, ליד עץ דובדבן פורח.
השמים, אמר הנרי מור, הם הרקע הנפלא ביותר לפסל, כי בהיותם חלל, הניגוד הגדול ביותר של
חומר, הם יוצרים הדגשה של איכותו החומרית והצורנית.
הגדרה אפשרית לאושר – להיות מוקף ביופיו המופלא של הטבע וביצירות מעוררות השתאות.