Deprecated: המתודה constructor ב-WP_Widget ב-mypageorder_Widget הוצא משימוש מגרסה 4.3.0! יש להשתמש ב-__construct() במקום. in /home/iluzlig1/domains/ayala-iluz.com/public_html/wp-includes/functions.php on line 6031
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול | אילה אילוז - עולם פנימי

אילה אילוז – עולם פנימי

מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול

נכתב בעקבות חופשה משפחתית ב – serre chevalier צרפת, מרץ 2016

בואו נעשה מזה סרט.
כמו בכל סרט טוב, יהיו בו צילומים שיהוו רקע לצילומים שיוקרנו עליהם מעולמו של הצופה.
זמנים יתערבבו זה בזה.
יהיו רגעים של צחוק וקירבה ורגעים של מתח, אכזבה וצער.
כמו תמיד נישאר משתאים מול יופיו של הטבע, פלא החיים, התגלגלות הדורות, מורכבות הרגשות.
ועם סימני השאלה.

הטבע במיטבו יהיה רקע לסרט. שלג לבן וצח, מלא ורך, מאופק עד אופק.
שמש מאירה תעניק לשלג גוון נוצץ, תיצור שמיים זוהרים, תשחק ברסיסי המים בנחל.
שבעה אנשים, יצאו לחופשת שלג.
זוג אוהב, הרגיל לצאת בדרך כלל לחופשות כאלה בשניים.
בנם הבכור עם אשתו ובתם בת השנה וחצי.
בתם הצעירה עם חבר שלה.

מי שאינו מכיר אותם, יחשוב שזו כל המשפחה, אך זה לא כך.
הם משאירים מאחוריהם, בארץ, את בנם האמצעי.
שלא באשמת איש, הוא לא היה מעולם בחו"ל, וכנראה גם לא יהיה.
במהלך החופשה, מצליחה אפילו אמו לשכוח את זה רוב הזמן.

יש אוכל נהדר, הליכות בטבע יפהפה, צרפתית מתנגנת וחליפות סקי.
הם עושים תורנות כדי לאפשר לאמה של הקטנה, ללמוד סקי לראשונה בחייה.
הילדה, הרגילה להיות כמעט רק עם הוריה, צריכה להסתגל לשהות עם בני משפחה אחרים.
למרות אהבתם, פורץ כאבה בדמעות פנינים חמות על לחייה הרכות, כשהיא מגלה לחרדתה שאבא ואמא הלכו.

סבתה מכילה את כאבה, עוטפת אותה אהבה. מסיחה את דעתה במראה רכבל החולף בחלון.
לרגע היא רואה בה את בנה שהפך לאב, כשהיה תינוק. את בתה, שפחדה גם היא מאחרים כתינוקת.
קל לה לראות בילדה הבוכה גם אותה עצמה, בוכה דמעות ילדות חמות, מלוחות.

בה בעת, רוצה מי שהפכה לא מכבר לסבתא, שהחופשה תהיה רוויה רומנטיקה ואינטימיות גם עבורה.
זה לא ממש קורה. יש הבלחות. רגעים של תשוקה ותחושת גבר – אשה. במבט, במגע, בריקוד.
היא רוצה עוד.
היא גם רוצה שיחות קרובות, עמוקות, עם ילדיה שבגרו ובני זוגם. זה לא קורה.

גם הילדה רוצה עוד. עוד משחקי אצבעות, עוד מילים חדשות, עוד הזדמנויות לחקור ולהבין את העולם.

באחד הימים מגיעה הקבוצה בה היא מטיילת לעיירה עתיקה.
הכבישים הצרים בנויים טלאי על טלאי, ועליהם גושים של שלג.
הכנסיה העתיקה סגורה. נדרשות כמה בעיטות כדי לפתוח את דלת העץ החורקת, ולהיכנס לימים אחרים.
הויטראז' מטיל צל צבעוני, ומאיר את פסלו של ישו.
בלב, מבלי לזכור את המילים, מתנגן שירו הנפלא של יהודה עמיחי –

כל ערב מוציא אלוהים את סחורותיו
המבריקות מחלון הראוה
מעשי מרכבה, לוחות ברית, פנינים יפות,
צלבים ופעמונים זוהרים.
ומחזיר אותם לתוך ארגזים אפלים
בפנים, וסוגר את התריס: שוב
לא בא אף נביא אחד לקנות.

ביום החמישי נופל סבא ליום אחד למשכב. לא על משכב כזה חלמה בת זוגו.
היא חולה, אחרת, יום אחריו.
יותר מדי מאמץ פיזי, יותר מדי קור, יותר מדי אוכל עשיר, יותר מדי השתדלות, יותר מדי הבלגה.
הוא בא אליה במבטו האוהב. שם יד על מצחה. נושק לעיניה ברוך. מביא לה תה וכריך פשוט מחדר האוכל.
עיניה מתמלאות דמעות אהבה ותודה.

מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, כתב יהודה עמיחי. האיש החכם הזה.
ומאחורי האושר עומדים עוד רגעים של בדידות ועצב.
ומאחוריהם רגעי שמחה, הערכה על מה שיש והכרת תודה.
ומתגנב לו צער על מה שחסר.
רגעים של חסד עם אחרים ועם בני משפחה, ורגעים של ניכור, אי הבנה וריחוק,
מסתתרים אלה מאחורי אלה באינספור שכבות, מתפרצים זה לפני זה.
מקהלה גדולה ורועשת של חיים, חידה גדולה וזכות.

חזרה למסעות

מאחורי כל זהאיציק תום ובר הנחלהכנסיהבר בשלג
צוחקת על התחת (2)

הולכים בשלג