יממה וחצי לפני יום כיפור, ארבע לפנות בוקר, ואני מתעוררת. מאז אתמול אחר הצהריים נובטות
בי מחשבות לגבי היום הזה, ואני שמחה שבהגיע זמנן להתבטא, אני נותנת להן לבוא בלי להתחשב
בשעה. כמו קימה מרגשת באמצע הלילה לטיסה שהיא תחילתו של מסע. כמו צירי לידה המגיעים
בשעה שבה הגוף החליט שעליהם להתחיל. רבי שמעון קוסון, ששמו מעלה חיוך על שפתי, כתב על
כך יפה כל כך לפני כחמש מאות שנה – שימו לב לנשמה, לשם שבו ואחלמה, ואורה כאור החמה,
שבעתיים לפנות בוקר. אודה לאל, לבב חוקר, ברון יחד כוכבי בוקר.
אני יהודיה. כך נולדתי, ובודאי יש לכך משמעות כלשהי. בשני הדורות שלפני נהרגו בני משפחה
שלי בגלל יהדותם. הורי שרדו, עלו לארץ ישראל והביאו אותי לעולם. הדבר מחייב אותי. אני
בוחרת לחיות בארץ למרות הקשיים הכרוכים בכך, ואני מחפשת דרך למצוא ביהדות דברים
אליהם תוכל להתחבר נפשי למרות הדברים שמפריעים לי בה – התחמקות קבוצות מאחריות
אישית לפרנסה והגנה. דקדקנות יתרה, כפייתית. הפרדת גברים ונשים. התנשאות על עמים אחרים.
יום כיפור מאפשר לי חיבור כזה. לא במובנו הפשוט. אינני חושבת שאשמתי, בגדתי, גזלתי. בודאי
לא חמסתי, רשעתי או תעבתי. אינני מקיימת את יום כיפור מפחד מה שיגזר עלי בשנה הקרובה.
אינני רוצה בשום אופן שתרנגולת תהיה כפרתי. אינני חושבת בכלל, שמשמעותו העיקרית של יום
כיפור היא כפרה. מהות היום בעיני היא הכרה בכך שיש דברים שאינם בשליטתנו, והם גורלנו.
כי פור, במובן של מה שנפל בחלקנו. מתוך כך, עלינו להכיר תודה על הטוב שבחיינו, וללמוד
להשלים עם מה שפחות טוב, ואינו ניתן לשינוי.
הדבר המדבר אלי ביותר ביום זה, הוא האפשרות להקדיש יום שלם, דווקא לא לחשבון, אלא
למחשבות על נפשי. לפנות זמן לחשיבה מהי הדרך ומהו אופן ההתנהלות, שאליהם אני רוצה
לכוון את עצמי בעולם. לפתח בתוכי ענווה, שמאפשרת הכרה בכך שאינני מושלמת ולבקש
סליחה. לקבל את זה שציפיותי אינן יכולות להענות תמיד, ולהרחיב את יכולתי להבין ולסלוח.
להתפנות מכל דבר, כולל אכילה ושתיה, כדי להפנות את כל הווייתי לאפשרות להזדכך. לדעת
שיחד אתי עושים זאת עוד אנשים רבים, ויחד אנו יוצרים נוכחות אנרגטית של התבוננות פנימית.
ליהנות מהתנאים המאפשרים תהליך זה – הפסקה מוחלטת של עבודה, נסיעה, אמצעי תקשורת.
לשים לב למשמעות האקולוגית של יום כזה. לקחת חלק ביצירת שקט.
במשך השנים פיתחתי דרכים יחודיות ליום הזה, המאפשרות לי להרחיב את המגע עם המקומות
הפנימיים אליהם אני רוצה להגיע. ללבוש בגדים לבנים ולהרגיש את הטוהר הכרוך בהם. לצאת
עם ערב לטיול איטי בכביש, נהנית משמחת הילדים הרוכבים על אופניים. להתבונן בשמי הלילה,
על המסתורין שבהם – בעננים, בירח ובאינספור הכוכבים. לברך במאור פנים אנשים מוכרים,
שיצאו גם הם לטיול ערב איטי. לצאת לגינה בבוא הבוקר. להתבונן ביפי הצמחים. לחוות
באמצעותם תהליכים של צמיחה וקמילה בתוכי. ליהנות מרוח קלה המניעה את הענפים
ומלטפת את הגוף. להקשיב למוזיקה מרוממת נפש. לקרוא בתנך, בשירה ובספרות קטעים
היכולים להיות עבורי מקור השראה. ללכת לקראת ערב, חלשה ומחוזקת לבית כנסת בו
יושבים יחד גברים ונשים. לראות הורים מביאים את ילדיהם לשמוע תקיעת שופר, כשם שלקחו
אותי בילדותי לבית הכנסת. לשמוע את תקיעת השופר על שלמותה ושבריה. לחשוב על הביטוי
שעת רצון. לדמיין את השמיים נפתחים. להיות קשובה ומתבוננת עמוק מאוד פנימה, ורחב ככל
האפשר החוצה.
אני מכווננת את עצמי ביום כיפור זה, להתחבר עמוק לעבר ורחוק לעתיד. להיות בלבי עם כאבם
של אלה שיום כיפור הוא עבורם זכרון של מלחמה נוראה. להזמין מילים כמו אמת ואמונה להיות
לי לאם. לזכור את אמי ממהרת לבית הכנסת ביום כיפור, מטפחת על ראשה ואור קורן על פניה
העדינים. למלא את לבי אהבה, תודה וסליחה, ולאפשר להם להתפשט מיום זה אל ימים רבים
אחרים.
השנה יהיו לי ביום כיפור שני מקורות השראה חדשים. הספר פולין ארץ ירוקה של אהרן אפלפלד,
והדיסק המסלול המואר של ערן צור, מתנתה של בר בתי ליום הולדתי.
פולין ארץ ירוקה הוא סיפור נסיעתו של יעקב, ישראלי, בן להורים ניצולי שואה שכבר הלכו לעולמם,
לשידובצה, כפר נידח בפולין, בו חיו הוריו לפני השואה. מפגשיו עם בני הכפר, וסיפור אהבה
המתפתח בינו לבין מגדה, גויה שהכירה אותם כילדה, יוצרים חיבור בינו לבין הוריו, באופן שלא
יכול היה להתרחש, כשעוד חיו. גם זה סוג של כיפור.
בדיסק העוצמתי המסלול המואר, שהאוירה של רוב שיריו אפלה דווקא, בולט בשונותו השיר
ירוק בין התלמים. כותב ערן צור –
אדמה יבשה, לא הייתי מפלל שיהיה שוב ירוק בין התלמים
והגשם שבא, המים שהרטיבו, הנה זה שוב בין החיים
בלי חבר, בלי אשה, לא הייתי מגלה שמלבלב שוב ירוק בין התלמים
והגשם שבא, המים שהרטיבו, הנה שוב כוחם של החיים
ואתה משתומם, ואתה מתפלא, ואתה מגלה, ואתה מתמלא
יש כוחות מסביבך, למעלה ומעבר, יש את כל המחזור של החיים
והגשם שבא, המים שהרטיבו, הנה שוב ירוק בין התלמים
עננים בזריחה, אגסים מול חמה, שביל דרדר בין שדות לנהר
יש כוחות לצלילים למעלה ומעבר, יש את כל המחזור של השירים
והגשם שבא, המים שהרטיבו, הנה שוב ירוק בין התלמים