אחר הצהריים, לקראת שובך, אני מחכה לך במיטתנו מכוסה בשמיכה,
רפוית שינה, עפעפי ספוגים אור שמש שחדר מבעד לחלון,
גופי עירום וחמים מנועם הסדין והשמיכה,
ושפתי ערוותי תפוחות כחלה של שבת וריחניות כמוה.
הווייתי עתה היא ציפיה שקטה ומתנשמת,
שתבוא אל המיטה, שתבצע מן החלה,
שתביא אותה אל תוך פיך ותחוש בה מתוקה ורכה.
אבל כשאתה בא אינך מבחין בדבר.
אתה מברך אותי לשלום בחיבה, אומר דבר מה של חולין ופונה לעסוק בעניניך.
אני עוצמת את עיני ומתעטפת באור אחר הצהריים הרך.
איש אינו רואה דבר. לכאורה אני נותרת שקטה ורכה, אבל גופי נחבט אל הרצפה בקול רעש.
ברוך אתה אדוני, המוציא לחם מן הארץ. ברוך אתה אדוני שעשני כרצונו.