|
כשנכתב השיר עלילה, לא הכרתי עדיין מונחים שאני מכירה היום מתורת הקבלה. לפי הקבלה ישנו אור אינסופי המקיף אותנו ובא מלמעלה. כבני אדם, החוויה הבסיסית שלנו היא של חוסר. החוסר מעורר אותנו לתנועה לעבר האור כדי לנסות למלא אותו. עלינו לדעת לזהות את מהות החוסר, כדי לנוע לא לעבר אור של פיצוי, אלא אל האור הנכון שימלא אותו. גופנו, נפשנו ונשמתנו הם כלים, שעלינו לזקק אותם כדי שיוכלו לקלוט את האור, ולאפשר לו להישאר בתוכנו גם ברגעים קשים, שבהם מתעמעם אור הבטחון שלנו. לאחר שאנו יכולים לקלוט את האור לתוכנו, ואף להשאירו בתוכנו, עלינו להיפרד ממנו, ולהעביר אותו הלאה לאנשים הזקוקים לו ולעולם. זהו תהליך אינסופי. הגילוי שאני חשה כשאני שבה וקוראת את השיר עלילה, הוא שלא תמיד האור הנגלה לנו בא מתוך חוסר. לעיתים, דווקא תחושת מלאות מחשבתית, מינית ורגשית, שהיא חוויתית, מזמנת אפשרות של היפתחות לאור של אהבה, ותנועה לעבר ההבנה העמוקה, שקדושה שורה בכל. בחיבור בין גבר לאשה, בעונג, בעוצמת החוויה של החיים, במעשה פיזי סמבולי, גם אם כרוכים בו לכלוך ודם, בעבודות יומיומיות נחשקות פחות כמו נקיון, בשיתוף פעולה באחזקת הבית, וביכולת להיות בשתיקה. במצב רגשי של קשב, תשומת לב לפרטים, עוצמה פיזית ועונג, יכולים הכלים להיפתח לאור אינסוף, ולתת לו למלא את הגוף, את הנפש ואת הנשמה. זהו מצב עילאי של קבלה ותודה, הקורן החוצה, ויכול להיות מועבר לעולם, בלא כל מאמץ. תשומת לב חושית למראות, ריחות, טעמים, קולות ומגע, פותחת את הכלים אל האור. התבוננות והשתהות איתם, מאפשרת לאור לא רק לגעת אלא גם למלא ולהישאר, מאפשר לנו להפוך להוויה מלאת אור, המשרה על סביבותיה. עתה, עלי ללמוד איך לא לאפשר לרגעים במציאות, המעכירים את צלילותם של הכלים, לפגום בחוויה הזאת או להתרחק ממנה יותר מדי. זהו אתגר, לא רק בגלל האירועים הרבים הקיימים בעולם, וטבעם המשתנה כל הזמן של החיים, אלא כי אני רוצה לעשות זאת בלי להתנתק. אני רוצה לעשות זאת בלי לראות את המציאות באופן חלקי, ובלי להתעלם מהסבל, העוול והרוע הקיימים בעולם. אני רוצה להשיג זאת, בלי לאבד מרגישותי לכאב של אחרים או לכאב הקיים בחיי. אני רוצה לבוא במגע עם כל מה שיש ולהרגיש אותו, ויחד עם זה לתת מקום רב יותר ליופי שבחיים. אני רוצה למלא אותי בטוב, נותנת לו להזין את נפשי, ומעבירה אותו הלאה לאחרים. לעשות כדי להפחית מהרע בעולם, ולהשלים עם מה שאיני יכולה לשנות. ואת כל זה אני רוצה ללמוד לעשות בטבעיות, בנינוחות, בפשטות ובלי מאמץ, כשם שהאור בא מלמעלה לעולם. ברכה, תודה ואהבה. |
|